צרכים מיוחדים

כל אדם בעל צרכים מיוחדים זקוק ליחס שונה, אנו מעסיקים באקולוגיה לקהילה מוגנת אוכלוסיה בעלת מגוון רחב של מוגבלויות. העיסוק באקולוגיה לקהילה מוגנת עוזר להתפתחותם ושיקומם של העובדים. כדי להבין יותר על חלק מהמוגבלויות להלן סקירה מצומצמת על התסמינים: (ויקיפדיה)

פיגור שכלי

מונח המתאר נכות התפתחותית, שבה קיים קושי או איחור משמעותי ברכישת מיומנויות למידה, מיומנויות תקשורת, ומיומנויות תפקוד. התפקוד האינטלקטואלי נמוך מן הממוצע באורח משמעותי, ונוספים אליו ליקויים נוספים.

יכולתו האינטלקטואלית של האדם מתבטאת בדרך שבה הוא פותר בעיות, רוכש מיומנויות חדשות, רוכש יכולות לשפה ותקשורת, יכול לקלוט מידע, לעבדו ולהשתמש בו, ומשתמש ביכולת הפשטה כדי להבחין בין מצבים ולהתמודד עם משימות החיים.

את כושרו האינטלקטואלי של האדם בוחנים על פי מבחן משכל. ייתכן מצב שבו לילד פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, אך במבחנים נמצא כי ביצועיו נמוכים ביותר. לעתים אין הפוטנציאל האינטלקטואלי של האדם בא לידי ביטוי.

אדם יאובחן כבעל פיגור שכלי אם גילו השכלי נמוך באופן משמעותי מגילו הכרונולוגי, ובמבחנים פסיכולוגיים נמצא כי יש לו מנת משכל הנמוכה ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע - כלומר, אם יש לו מנת משכל הנמוכה מ-70. כל סטיית תקן נוספת מתחת ל-70 מעידה על פיגור קשה יותר:

2. גורמים פיזים.
א. פגיעות לפני לידה
ב. פגיעות בזמן הלידה
ג. פגיעות אחרי לידה

3. גורמים סביבתיים.

תסמונת דאון

היא תסמונת הנובעת ממצב בו מצויים שלושה עותקים של כרומוזום מספר 21, בכל תא בגוף, או בחלק מהתאים, במקום שני עותקים בלבד. התסמונת היא השכיחה ביותר בקרב התסמונות שמקורן וסיבתן כרומוזומלית. הלוקים בתסמונת הם בעלי פיגור שכלי, מאפייני מראה ייחודיים והפרעות בריאותיות שונות.
מנת משכל נמוכה, בין IQ 75 לבין 40 IQ

ילדותיות - הלוקים בתסמונת תופסים עצמם כילדים במשך כל חייהם, יש להם שאיפה נמוכה לעצמאות והם תלויים בבני משפחתם במשך כל חייהם.

איחור שפתי קל. כמעט כל הלוקים בתסמונת לומדים לדבר וניתן גם ללמדם כתוב וקרוא, אולם הדבר לוקח להם זמן רב יותר מהממוצע. להורים הדוברים שפת סימנים, גם אם לא כשפת אם, מומלץ ללמד ילד הלוקה בתסמונת דאון גם שפה זאת והוא צפוי לשלוט בה מהר יותר מבשפות מדוברות. אולם, יש חילוקי דעות לגבי הוראת שפות קוליות שונות ללוקים בתסמונת, במיוחד בגיל צעיר.

אוטיזם

אוטיזם קלאסי או תסמונת קנר היא לקות התפתחותית, מקבוצת תסמונות הקשת האוטיסטית, שכמו שאר התסמונות בקבוצה זו נובעת מבעיה נוירולוגית תורשתית ומולדת. מסיבות היסטוריות מחלקים את התסמינים של אוטיזם הקלאסי מחולקים בספרות לשלוש קבוצות:
1. תסמיני תקשורת לא מילולית כגון קושי ביצירת קשרים חברתיים, בהבעת רגשות, בתקשורת בעזרת הבעות פנים.
2. תסמיני הפרעה בדיבור, למשל שגיאות דקדוק גסות, אוצר מילים קטן, הימנעות משימוש בדיבור עבור חלק מהמטרות בהן רוב האנשים משתמשים בדיבור (כגון הימנעות מהחלפת חוויות או הימנעות משאילת שאלות) ובמקרים קיצוניים אי שימוש מוחלט בדיבור.
3. תסמיני התנהגות חזרתית (כגון נדנוד חוזר של הגוף ופחד משינויים). כיום מקובל לחשוב שחלק מהתסמינים הקשורים בהתנהגות חזרתית נובעות ממגבלה בתכנון רצף תנועות (תכנון מוטורי) ושמגבלה זו גורמת גם למגבלה בקואורדינציית הידיים שקיימת אצל רבים מבעלי התסמונות שבקשת האוטיסטית.

אבחון - עדיין אין בדיקה גנטית שיכולה לאבחן אוטיזם. האבחנה של רוב תסמונות הקשת האוטיסטית והאוטיזם הקלאסי בפרט, היא התנהגותית. היא מורכבת מבחינת ביצועיו של הנבדק בתחומי ההתנהגות החברתית והתקשורתית, בהתנהגות במשחק ובדמיון. כן נלקחת בחשבון ההיסטוריה הקלינית שלו.

אבחון האוטיזם מבוסס על התנהגות הילד, תיאור התנהגות ומאפיינים על ידי המשפחה, תצפיות על הילד, שימוש במבחנים פסיכולוגיים, ובניית כרונולוגיה של מהלך ההפרעה מתחילתה. הגיל שבו מאבחנים ילדים עם הפרעות בספקטרום האוטיזם הוא לפני גיל 3.
קיימות מספר אפשרויות מחקר לפיהן נקבעים המאפיינים להם ניתן לצפות באבחון אוטיזם: מחקרים רטרוספקטיביים, הכוללים ניתוח של סרטי וידאו מהשנה הראשונה לחיים של ילדים שקיבלו לאחר מכן הבחנה של אוטיזם; ומחקרים פרוספקטיביים, הכוללים מעקב אחר תינוקות.

תהליך האבחון מתבצע באמצעות שאלונים, ראיונות מובנים, וכלים אינטראקטיביים. הבוחן בודק את הילד באופן בו הוא משתדל לתמוך בילד, לאפשר לו ליזום אינטראקציות, לשמור עליהן ובאותו זמן להגיב על יוזמתו של הילד. האבחון וההערכה מתרחשים בסיטואציה שאינה מוכרת לילד, ולכן תפקודו יכול להיות ירוד ולא לשקף את מצב האמיתי. כתוצאה מכך ישנם קשיים בקביעת אבחנת האוטיזם בגיל הרך, כי חלק מהתופעות ההתנהגותיות אינן מופיעות בגיל מוקדם.

תסמונת אספרגר

ידועה גם כתסמונת הרנוי, היא אחת מהלקויות ההתפתחותיות המכונות תסמונות הקשת האוטיסטית. בהשוואה לבעלי תסמונות אחרות מהקשת האוטיסטית, לאספרגרים יש פחות כפייתיות/חזרתיות (compulsive), פחות הפרעות במשחק דמיוני ופחות הפרעות בשפה מדוברת. עיקר לקותם הוא בתקשורת לא מילולית כגון, הבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים וכיוצא בזה.
אחד ההבדלים החשובים בין סכיזופרניה לתסמונת אספרגר הוא בכך שסכיזופרניה עשויה להתפרץ בטווח הגילאים 15-25, ואילו תסמונת אספרגר ניתנת לאבחון כבר בגיל הילדות. תסמונת אספרגר שונה מהפסיכופתיה בכך שבראשונה המרכיב הרגשי של האמפתיה (יכולת להזדהות עם סבל הזולת ורגשותיו) חזק בדרך כלל מאשר המרכיב הקוגניטיבי של האמפתיה (הידיעה, כיצד להתבטא ולהתנהג באופן היכול למצוא חן בעיניי הזולת), או לכל הפחות אין בדרך כלל רצון מכוון לפגוע בזולת. אצל הפסיכופת המרכיב הקוגניטיבי של האמפתיה חזק בדרך כלל מהמרכיב הרגשי.
למרות ובשל קריטריונים לאבחנה הדומים לאוטיזם, חשוב לדעת את ההבדלים בין אוטיזם לתסמונת אספרגר. זיהויים יאפשר לאבחן אדם כאיש תסמונת אספרגר ולא כאוטיסט:
1. בעוד שבאוטיזם רכישת השפה ויכולת הדיבור אינם קיימים, או קיימים בצורה פגומה מאד, הרי שבתסמונת אספרגר אין עיכוב ברכישת השפה, אבני היסוד שלה והיכולת לדבר, והללו הן ברמה תקינה.
2. אין בתסמונת אספרגר עיכוב בהתפתחות הקוגניטיבית והמודעות הכללית לסביבה
3. בתסמונת אספרגר קיימת היכולת לפעול באופן עצמאי לשם סיפוק צרכים בסיסיים - להתרחץ, להתלבש וכיוצא בזה.
4. אנשי התסמונת, בניגוד לאוטיסטים, מנסים (לפחות לסירוגין או בשלבים מסוימים בחייהם) ליצור קשרים חברתיים, הגם שבדרכים העלולות להכשיל מטרה זו.
5. האוטיזם ניתן לאבחון בגילאי 2-3 ואילו תסמונת אספרגר כמעט תמיד קשה לאבחן לפני גילאי 6-7.

אירוע מוחי

שבץ מוחי או אירוע מוחי הוא מצב רפואי הנגרם כתוצאה מהפסקת זרימת הדם לאחד החלקים של המוח. התוצאה היא התקף פתאומי של הפרעה באחד או יותר מתפקודי הגוף. תופעה זו ידועה גם במינוח הרפואי CVA, ראשי תיבות באנגלית של Cerebro-vascular Accident.
התוצאות המיידיות וארוכות הטווח של שבץ מוחי שונות בחומרתן ויכולות לנוע מחולשה חולפת, עקצוץ באחת הגפיים, או פסיכוזה זמנית ועד לנכות או מוות.

במהלך השבץ נגרם מוות של רקמת מוח. למוח האנושי שלושה חלקים מרכזיים: המוח הגדול, המוח הקטן, וגזע המוח. (לצורך תפקודיו של המוח נדרשת אספקה מסיבית של חמצן וגלוקוז (המוח צורך כחמישית מאספקת הדם בגוף.
השבץ המוחי עשוי לגרום לשינויים תפקודיים, בהתאם לאזור שנפגע במוח. שינויים אלה עלולים להשפיע משמעותית על חיי הנפגע והסובבים אותו. רבים מהשינויים ניתנים לטיפול ארוך טווח שישפר את מצבם.

• תנועה
שיתוק, רפיון, חולשת שרירים, עלולים להיווצר, לעתים בפלג אחד של הגוף. שינויים אלה עשויים להתבטא בקשי קואורדינציה, בקשיים בהליכה, ישיבה, ויציבות הגוף. במידה שנפגעים שרירי הפה, הלשון, והלוע עלול להיות קושי גם בלעיסה ובליעה.
בקרב שליש מהחולים תישאר נכות פיזית - עד כדי שיתוק מלא באחד מצידי הגוף - העלולה לגרום לקושי ניכר בתפקוד. (נוקשות שרירים, ספסטיות, התכווצות שרירים בלתי רצונית העלולה לגרום לכאב) כמו כן, הפגיעה בשרירים עלולה לגרום גם לאי שליטה או לשליטה חלקית על מתן שתן וצואה.

• תקשורת
כאשר הפגיעה היא בצד שמאל של המוח (כלומר השיתוק בשרירים יתבטא בצד ימין של הגוף), תיתכן אפזיה. אפזיה היא פגיעה בשפה, הגורמת לפגיעה בתקשורת ובהבנה השמיעתית. ייתכנו קשים בשליפה של מילים מוכרות, כולל קושי לשלוף את שמות בני המשפחה והאנשים הקרובים אל הנפגע. גם במידה שהיכולת האינטלקטואלית לא נפגעה, עדיין יכול להיות קושי לאדם להבין את השפה המדוברת אליו, להביע את רצונותיו על ידי דיבור, לקרוא ולכתוב. לעתים תתרחש פגיעה במוטוריקה של הדיבור, ולכן יהיה לאדם קושי להגות את צלילי הדיבור, ויהפוך את דיבורו לאיטי, משובש ולא ברור.

• תחושה
במידה שהאזור הנפגע במוח קשור לשליטה על רמת התחושה, קיימת אפשרות לירידה בתחושה בחלקי גוף שונים. לעתים האדם יחוש כאבים, תחושות שריפה, חום או קור, נימול, ועוד.

• חשיבה
השבץ המוחי עלול לגרום לקשיים בהתמצאות, בזמן ובמקום. קשיים נוספים עלולים להיות בזיהוי אנשים, כולל שמות ילדים ובני זוג. לעתים יופיעו קשיים בתכנון פעולות פשוטות ובשיפוט. ברבים מקשיים אלה ניתן לטפל, על ידי שיקום מתאים לאורך זמן.

• רגש
השבץ עלול לגרום לקשיים רגשיים. עלולים להופיע קשיים בשליטה על רגשות או ביטוי של רגשות באופן שאינו מותאם למצב. מעבר לקשיים הנובעים ממקורות פיזיים עקב האירוע המוחי, הרי שאובדן השליטה של האדם על גופו, על יכולתו לחשוב בצלילות ולבטא את עצמו, כל אלה עלולים להביאו למצוקה רגשית ונפשית. הקשיים הרגשיים הנפוצים אחרי שבץ מוחי הם דיכאון וחרדה. סימני הדיכאון הם עצבות, התפרצויות בכי, איבוד עניין בפעילות יומיומית, איבוד תיאבון, ירידה במשקל, קשיים בשינה, תחושת חוסר אונים או אשמה.

• התנהגות